אום-איימן והשתן של הנביא (!)

אחד הקורסים המהנים והמרתקים שיש לי באוניברסיטה נקרא ״סוגיות באסלאם המודרני״. הקורס עוסק ברעיונות האסלאמיים הקדומים כפי שהם משתקפים בקוראן ובספרות החדית׳ (התושב״ע של בני דודינו) וכיצד הפרשנים והפוסקים המוסלמים בני ימינו, מסתייעים בהם כדי לפסוק הלכות מודרניות.

בסמסטר הראשון למדנו וניתחנו פסיקות של מופתים בנושאים ״חמים״ כגון מתן זכויות שוות לנשים בסעודיה, מתן רשיונות נהיגה לנשים במפרץ, וכמובן האם להתיר ובאילו סייגים, שימוש באינטרנט ושימוש בטלפונים סלולאריים לנשים וכיו״ב.

הסמסטר השני נפתח בסערה בדיון מרתק שהתנהל בכיתה באשר לקדושת גופו והפרשותיו של הנביא, ברכת אללה עליו. מתברר כי באחד הלילות החמים במכה לפני 1400 שנה, היה הנביא עייף מאד אך גם רווי נוזלים. הוא התעצל לצאת מהאוהל באמצע הלילה ולהשתין בחוץ כאחד האדם, על כן השתין לתוך קערה קטנה והניחה בצד כדי לשפוך את תכולתה בבוקר. מה הייתה הפתעתו של הנביא כשגילה למחרת כי הקערה ריקה!

הוא פנה לאום-איימן, שבאותה עת כנראה חלקה איתו את יצועו או שמא הייתה השותפה לדירת הרווקים שלו ושאל אותה האם היא יודעת במקרה משהו על הקערית קטנה שהתרוקנה באורח נסי באותו לילה. אום איימן חייכה ואמרה במבוכה כי היא קמה לפנות בוקר צמאה מאד, ראתה את הקערה עם משקה האנרגיה הירקרק ושתתה אותה (אמיתי!) מבלי לבקש רשות והיא מתנצלת על כך.

לנביא היו באותו רגע שתי ברירות:

א. לגלות לאום-איימן את האמת.... ב. לשקר לה.

הנביא היה אדם חכם ללא ספק ובחר כמובן בברירה השניה והבטיח לאום איימן ש״בטן זו לא תיגרר לאש הגיהינום משום שיש בה חלק מאדוננו שליח אללה...״. עד כאן החדית׳, סיפור שלו אילן יוחסין של אמינות ושרשרת מסירה והעברה ההולכים אחורה 1400 שנה. הסיפור הזה היווה בסיס אקדמי לפני מספר שנים למופתי של מצרים, ד"ר עלי גומעה, שטען כי חבריו של הנביא מוחמד שתו את השתן שלו, כדי להתברך בו. הטענה הזו עוררה כמובן באז גדול במצרים ורבים בקרב חבריו של עלי ג'ומעה מהממסד הדתי ומהמילואים, התהפכו עליו. הלכו וחיפשו לו בציציות ומצאו שכמה שנים קודם לכן, גומעה, שהוא פוסק ההלכה הבכיר ביותר במצרים, פירסם ספר בו כתב כי חברי הנביא מוחמד, בדומה לאום איימן, התברכו בשתיית השתן שלו.

ד״ר עלי ג׳ומעה טען שמאמיניו של הנביא התברכו גם מרוקו הנכבד של הנביא, זיעתו, שיערו, שתנו או דמו. שכן כל מי שידע את אהבת שליח אללה אינו סולד מהם, כפי שאם אינה סולדת מצואת בנה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשליח אללה, אותו אנו אוהבים יותר מאשר את אבותינו, בנינו ובנות זוגנו. ומי שלא מסכים הוא כופר!!

אמות הספים שוב נזדעזעו וד״ר ג׳ומעה נאלץ להגן על פסיקתו ואמר: "כל גופו של הנביא - הגלוי והנסתר - היה טהור, ואין בו דבר שמישהו יכול לסלוד ממנו, ובכלל זה הפרשותיו. מתברר כי זיעתו של הנביא הייתה טובה מריח בושם: ״מסופר על אום חראם נהגה לאסוף את זיעתו זו ולחלקה לאנשי אל-מדינה" כך לפי החדית'. כנראה שעוד לפני שנתגלו במאה העשרים מרבצי הנפט הבלתי נדלים בסעודיה, נתגלו בה נוזלים יקרי ערך אחרים.

אבל זה לא נגמר בכך. בעל טור יומי בעיתון המצרי "אל-אח'באר" התייחס לדבריו של ג׳ומעה וכתב: "אם נניח, לשם הויכוח, כי דברים אלו דברים נכונים, כיצד התאפשרה שתיית השתן בפועל כאשר סיפוק הצורך הטבעי נעשה תמיד במקום המבודד המיועד לכך? האם חברי הנביא היו עומדים ומחכים כשבידיהם מיכלים? האם יכול אדם בר דעת והגיון להעלות בדעתו כי הנביא אפשר להם להשיג את שתנו?"

עד כאן בנושא זה, חג שמח לכולכם...