מפגש עם רועי שבט הג'האלין ומו"מ על אופניים

חזרתי לרכוב. מאז שחזרנו מבלגיה כלל לא רכבתי, זאת בשל הנטייה לעצלנות ופַּדְלאוּת. לקראת היציאה בעוד שבועיים לשנת לימודים החלפתי אמש צמיגים, העברתי את האופניים טיפול קומפלט, ולקחתי אותן הבוקר לנסיעת מבחן.

על אחת הגבעות הסמוכות פגשתי את מחמד. מחמד בן 16, רוכב על אתון בצבע חום בידיו צינור גומי שחור והוא אחראי על 100 ראשי צאן: כבשים ועיזים. מחמד הוא בדואי נחמד מאד מהשבט ג'הלין וגר במאהל סמוך. מכיתה ד' שהוא רועה צאן, בתחילה כעוזר וכמספר 2, ובהמשך כמפקד ומוביל העדר. אחריות רבה!

שוחחנו על מחירי הכבשים והעיזים היום ועל החיים בכלל. מחמד הביע עניין רב באופניים שלי והציע לרכוש אותן ממני במחיר מופרך בעליל. הצעתי לו בתמורה עסקת ברטר הוגנת למדי: האופניים תמורת שלוש כבשים. הוא הפך בדבר והפך, ודחה את ההצעה על הסף. המשכנו כברת דרך יחדיו עד שפגשנו את דודו, גם לו קוראים מחמד (אצל אחינו המוסלמים מוטב שבכל משפחה יהיה לפחות מחמד אחד, וכל המרבה הרי זה מסובך).

הדוד מחמד, חביב אך ענייני, גילה בקיאות מרשימה בהילכות היהודים וידע שהיום חג הסוכות. לדבריו זה החג היהודי האהוב עליו (משנזכרתי היכן מתגוררים בני משפחת ג'הלין, נפל לי האסימון למה).

מחמד שאל אותי מדוע אני לא בבית הכנסת עכשיו והאם קניתי "לימון של החג". הסברתי כי אני מסורתי אבל לא ממש דתי, מה שגרם למחמד הגדול להפטיר לעבר מחמד הקטן "האד'ה כָּאפֶר". ספגתי את העלבון בהכנעה.

הדוד מחמד בחן את אופניי בקפידה, ציין כי Trek הם מותג טוב אבל הוא באופן אישי מעדיף "ספיישלייזד". שאלתי מנין הבקיאות במותגי הרכיבה, הוא לא ממש ענה לי אבל סינן לעבר מחמד האחיין "סראגת כאם מן הן פי חיאתי" (גנבתי כמה כאלה בימי חלדי).

המשא ומתן על האופניים התחדש, והמחמדים ניסו להחליף איתי את האופניים על כבשה ועז שנראיתה חיוורת משהו אבל עם עיניים כחולות. סירבתי בנימוס ואמרתי ששעתי דוחקת בי.

לקראת סיום ביקשתי מהשניים להצטלם כשהכבשים ברקע. מחמד הגדול סירב בנימוס והסביר כי לבני השבט אמונה תפלה לפיה הצילום מביא מזל רע, בעיקר כשהוא מגיע לאלבומים משטרתיים.

סיכמנו כי ניפגש אינשאללה בעוד שבועיים אחרי החגים להמשך המשא ומתן, ללא תנאים מוקדמים, ללא תיווך המעצמות הזרות ומהנקודה בה נפסק.

חג שמח לכולכם.